מאמרי הזוהר הקדוש פרשת כי תצא

ג אלול תשפ"ו | 16/08/2026 | 09:33

עיקר הכח שמכניע את היצה"ר הוא לימוד התורה הקדושה כמ"ש "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" וזהו-כי תצא למלחמה על אויבך - זה יצה"ר. ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו-שכל מה ששבה ממך יצה"ר אתה יכול להחזיר ע"י התורה, וראית בשביה אשת יפת תואר-היא הנשמה הקדושה, והבאתה אל תוך ביתך-תחזיר אותה אל גופך שנתגרשה משם בעוונותיך וכו'. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים - הוא חודש אלול שצריך לבכות על עוונותיו ולהתחרט על מעשיו עם קבלה לעתיד.

זוהר חדש כי תצא ע"ב ע"א

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, דָּא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע זהו יצה"ר. דְּאַנַּן צְרִיכִין לְמִפַּק לָקֳבְלֵיהּ בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ שאנחנו צריכים לצאת כנגדו בדברי תורה, וללחום בו ע"י לימוד התורה כמ"ש (קידושין ל ע"ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, וּכְדֵין יִתְמַסַּר בְּיָדָא דְּבַר נָשׁ כְּמָה דְאִתְמָר, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ ואז יצה"ר ימסר בידו של האדם, כמו שנאמר ונתנו ה' אלהיך בידך ואז תזכה שכל מה ששבה וחטף היצה"ר בעוונותיך, עתה תקח ממנו בחזרה.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וַוי עַל דָּא, וַוי עַל דָּא, (משלי ל כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. דְּהָא יֵצֶר הַטּוֹב אִשְׁתַּבָּאי בִּידֵיהּ, וְאִיהוּ מָלַךְ עֲלֵיהּ אר"ש אוי על זה אוי על זה שהיצה"ר שהוא עבד מולך עלינו והוא לא ראוי כלל למלוכה, ואיש נבזה ועשיר כי ישבע לחם שהרי יצר הטוב נשבה בידו של העבד היצה"ר והיצה"ר מולך עליו.

אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, דָּא הִיא נִשְׁמָתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שם לא ל) אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל זו היא הנשמה כמו שנאמר אשה יראת ה' הנשמה נקראת יראת ה' אותה צריך להלל ולשבח בתורה ובמצוות. דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, אִנּוּן סִיעָן וּמַנְהִיגִין דְּנִשְׁמָתִין, וְאִנּוּן סִיעָן וּמַנְהִיגִין דְּיֵצֶר הָרָע שהרי בכל יום ויום אותם החבורות והמנהיגים של הנשמות שהם היצה"ט והמלאכים שעמו ואותם חבורות ומנהיגים של היצר הרע והמלאכים שעמו, אִנּוּן בְּקִטְרוּגָא תַּדִּירָא, מְקַטְרְגִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכָל שַׁיְיפִין דְּגוּפָא בְּצַעֲרָא בֵּינַיְיהוּ, בֵּין נִשְׁמָתָא וּבֵין יֵצֶר הָרָע אלה המחנות של צד הקדושה וצד הס"א נלחמים תמיד אלה באלה וכל האברים של הגוף בצער ביניהם, בין הנשמה ובין היצה"ר.

וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, דְּאִתְתָּרָכַת מִתַּמָּן, (שם ל כג) וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. וּכְבָר אוֹקִימְנָא מִלִּין ותביא את הנשמה ותחזיר אותה אל הגוף שנתגרשה משם בעוונותיך, וגרם שהשפחה שהיא הקליפה תירש ח"ו את גבירתה שהיא הנשמה ועתה שתחזור בתשובה תשוב ה' שהיא הנשמה אל גופך וכבר בארנו הדברים.

וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ ומה שכתוב וגלחה את ראשה כוונתו שתסיר מהראש את המחשבות הרעות, כמו שכתוב ועשית מעקה לגגך, מעקה ר"ת ה'רהורי ע'בירה ק'שים מ'עבירה, וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ הצפורניים שהן המותרות, דהיינו שתתרחק מן המותרות, וְתִדְכֵּי מֵהַהוּא זוֹהֲמָא דְּאַטִּיל בַּהּ נָחָשׁ ותטהר הנשמה מאותה הזוהמה שהטיל והכניס בה הנחש.

וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ, מֵאִנּוּן כְּסוּ דִּמְסָאֲבָא וְזִינִין בִּישִׁין, מֵחוֹבָא דְּעִגְלָא פי' שתסיר הנשמה מאותם לבושים של טומאה ומיני בגדים סרוחים שנתלבשה בהם הנשמה ע"י חטא העגל. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הָוְיָא לְהוּ לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא, דְּקַבִּילוּ בְּטוּרָא דְסִינַי. וְכַד עָבָדוּ יַת עִגְלָא, אַעְדוּ מִנַּיְיהוּ אִנּוּן לְבוּשֵׁי יְקָר שהרי בתחילה היו לעם ישראל מלבושים קדושים שקבלו בהר סיני וכאשר עשו את העגל הוסרו מהם אותם לבושי כבוד, דִּכְתִיב שנאמר (שמות לג ז) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב ובמקומם נתלבשו במלבושי טומאה. ומאז עלינו להשתדל בתורה ובמצוות כדי להסיר את הבגדים הצואים הללו.

וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, דָּא הִיא יַרְחָא דֶּאֱלוּל ובוכה הנשמה הזאת לפני הקב"ה והשכינה, חודש ימים על עוונותיה זהו חודש אלול, דְּבֵיהּ סָלִיק משֶׁה לְטוּרָא, לְמִבְעֵי רַחֲמִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּיִשְׁתַּבִּיק לְיִשְׂרָאֵל עַל דְּעִגְלָא שבו עלה משה להר סיני מל' באב ארבעים יום עד יוהכ"פ לבקש רחמים לפני הקב"ה (חוֹבָא) בשביל שיכופר לעם ישראל חטא העגל, ואז ביום הכפורים אמר לו הקב"ה סלחתי כדבריך. וּבְגִין דָּא, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, בְּגִין דְּגַלֵּי עֶרְיָיתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעֶרְיָיתָא דְאוֹרַיְיתָא ובשביל זה ובכתה חודש ימים של אלול שאז הוא זמן התשובה ועת רצון היות שע"י החטאים מגלים את ערות הקב"ה שהוא ו"ק דז"א אביה של הנשמה, וערות התורה שבע"פ שהיא המלכות. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא יח ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה. וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד (תהלים קיט קלו), פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ שתי תורות שבכתב ושבע"פ, אלא הלכו אחר מראה עיניהם [א].

וְהָווּ יִשְׂרָאֵל רְחִיקִין מִמַּלְכָּא כָּל הַהוּא זִמְנָא, עַד יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דְּנָחִית משֶׁה מִן טוּרָא, וְהָווּ יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲנִיתָא כָּל הַהוּא יוֹמָא והיו עם ישראל רחוקים מן הקב"ה כל אותו הזמן, מראש חודש אלול עד יום הכפורים שאז ירד משה מהר סיני והיו ישראל בתענית כל אותו היום. וּכְדֵין אִתְדַּבַּק מַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא ואז התייחד המלך עם המלכה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה שהוא רומז על היחוד העליון.

כמה בני אדם אטומי לב ועיניהם סגורות שמפחדים מבני אדם ולא מפחדים מהקב"ה.

בראשית ס"ח ע"א

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (ירמיה כג, כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה. כַּמָּה אִנּוּן בְּנֵי נָשָׁא אֲטִימֵי לִבָּא וּסְתִימֵי עַיְינִין כמה הם בני האדם אטומי לב וסתומי עיניים, דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלָא יָדְעִין בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן שלא משגיחים ולא יודעים בכבוד אדוניהם, שמפחדים מבני אדם ולא מפחדים מהקב"ה, דִּכְתִיב בֵּיהּ שכתוב בו בקב"ה (שם) הֲלו‍ֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. הֵיךְ בָּעוּן בְּנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּתְּרָא מֵחוֹבַיְיהוּ ואם כך איך רוצים בני אדם להסתתר מעוונם וְאָמְרֵי, ואומרים (ישעיה כט, טו) מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ מי רואה אותנו ומי יודע ממעשינו, וגורמים לעצמם לרדת לקליפה. וּכְתִיב, (שם) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם שהחושך הוא מדור הקליפה. לְאָן יִתְטַמְּרוּן מִקַּמֵּיהּ להיכן יסתתרו מלפני ה' יתברך.

לְמַלְכָּא דְּבָנָה פַּלְטְרִין משל למלך שבנה ארמון שהוא עולם העליון, וְעָבַד תְּחוֹת אַרְעָא טְמִירִין פְּצִירִין ועשה תחת הארמון מחבואים וחפירות. לְיוֹמִין מָרְדוּ בְּנֵי פַּלְטְרִין בְּמַלְכָּא לימים מרדו בני הארמון במלך, אַסְחַר עֲלַיְיהוּ מַלְכָּא בְּגַיְיסוֹי (אַצְעַר) הקיף עליהם המלך בחילותיו. מָה עָבָדוּ מה עשו, עַאלוּ וּטְמִירוּ גַּרְמַיְיהוּ תְּחוֹת נוּקְבֵּי פְּסִירִין נכנסו והטמינו עצמם תחת המחבואות והחפירות. אָמַר מַלְכָּא אֲנָא עָבַדִית לוֹן אמר המלך אני עשיתי את המחבואות הללו ואני מכיר כל מקום ומקום, וּמִקַּמָּאי אַתּוּן בָּעָאן לְאִתְטַמָּרָא ומלפני אתם רוצים להסתתר, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה. אֲנָא הוּא דְּעָבַדִית נוּקְבֵּי פְּסִירִין אני הוא שעשיתי את המחבואים והחפירות שאתם מתחבאים שם, וְעָבַדִית חֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא ועשיתי ובראתי חושך ואור, וְאַתּוּן הֵיךְ יָכְלִין לְאִתְטַמָּרָא קַמָּאי ואיך אתם יכולים להסתתר מפני ולעשות מעשיכם בסתר, וחושבים שאין אני יודע מכם.

תָּא חֲזֵי בא וראה, כַּד בַּר נָשׁ חָטֵי קַמֵּי מָארֵיהּ כאשר האדם חוטא לפני אדונו, וְאַמְשִׁיךְ גַּרְמֵיהּ לְאִתְכַּסְיָא וממשיך עצמו וחושב להתכסות ולהסתתר מהקב"ה אז קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד בֵּיהּ דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָא הקב"ה עושה בו דין בגלוי. וְכַד בַּר נָשׁ אַדְכֵּי גַּרְמֵיהּ וכאשר האדם מטהר עצמו בתשובה ומעשים טובים, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאַסְתָּרָא לֵיהּ דְּלָא יִתְחַזֵּי בְּיוֹם אַף יְהֹוָה הקב"ה רוצה להסתיר אותו שלא יראה ביום ששולט חרון אף ה' [ב]. דְּוַדַּאי אִבְעֵי לֵּיהּ לְאִינִשׁ (דף סח ע"ב) שבודאי ראוי לו לאדם, דְּלָא יִתְחַזֵּי קַמֵּי מְחַבְּלָא כַּד שָׁרְיָא עַל עָלְמָא דְּלָא יִסְתַּכַּל בֵּיהּ שלא יראה לפני המלאך המחבל כאשר הדין שורה על העולם כדי שלא יסתכל עליו וישלוט בו. דְּהָא כָּל אִנּוּן דְּיִתְחַזּוּן קַמֵּיהּ אִית לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא שהרי כל אותם שנראים לפניו יש לו רשות לחבל בהם.

כאשר האדם שב בתשובה מעומק לבו אז תשובתו מגיעה עד הבינה העליונה שהיא האמא העליונה המטהרת את האדם ואז נטהר מעוונותיו, וכאשר ברא הקב"ה את העולם התנה עם התשובה ואמר לה כאשר בני יחטאו ויחזרו בתשובה תהיי מזומנת מיד לפתוח להם את השערים לקבלם בתשובה, ולא לחינם הקב"ה נקרא אל רחום וחנון.

ח"ג ס"ט ע"ב

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים קל, א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה. תָּנֵינָן שנינו, בְּשָׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא בשעה שברא הקב"ה את העולם, בָּעָא לְמִבְרֵי בַּר נָשׁ רצה לברוא את האדם שהוא המובחר שבברואים, ובשבילו נבראו כל העולמות העליונים והתחתונים, אִמְלִיךְ בְּאוֹרַיְיתָא נתייעץ בתורה הקדושה, כי תכלית בריאת האדם היא כדי שיקיים האדם את התורה הקדושה, אָמְרָה קַמֵּיהּ אמרה לפניו התורה, תִּבְעֵי לְמִבְרֵי הַאי בַּר נָשׁ רוצה אתה לברוא את זה האדם, זָמִין הוּא לְמִחְטֵי קַמָּךְ עתיד הוא לחטוא לפניך בשוגג, זָמִין הוּא לְאַרְגָּזָא קַמָּךְ עתיד הוא להכעיס לפניך במזיד. אִי תַּעֲבִיד לֵיהּ כְּעוֹבָדוֹי אם תעשה לו ותתנהג עמו כמעשיו, הָא עָלְמָא לָא יָכִיל לְמֵיקָם קַמָּךְ הרי העולם לא יכול לעמוד לפניך, כי צריך להעניש את האדם ולא יהיה מי שיקיים וילמד את התורה ואז אין עולם, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא בַּר נָשׁ כל שכן אותו אדם שהוא בעצמו חטא. אָמַר לֵיהּ וְכִי לְמַגָּנָא אִתְקָרִינָא, (שמות לד, ו) אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם אמר לה הקב"ה לתורה, וכי לחינם אני נקרא אל רחום וחנון וכו' כל זה כדי לרחם על בני, וע"י שמושכים אור גדול מי"ג מדות של רחמים מתבטלות הגזרות ואני מוחל לבני[ג].

וְעַד לָא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא ועוד אמר רבי יהודה, עד שלא ברא הקב"ה את העולם, בָּרָא תְּשׁוּבָה שהיא בבינה העליונה. אָמַר לָהּ לַתְּשׁוּבָה שהיא הבינה העליונה, אֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְרֵי בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא אני רוצה לברוא אדם בעולם, עַל מְנָת דְּכַד יְתוּבוּן לָךְ מֵחוֹבֵיהוֹן כדי שכאשר יחזרו בתשובה אליך מעוונותיהם, דְּתֶהֱוֵי זְמִינָא לְמִשְׁבַּק חוֹבֵיהוֹן שתהיי מוכנה ומזומנה לעזוב ולסלוח לעוונותיהם, וּלְכַפְּרָא עֲלַיְיהוּ ולכפר עליהם ולנקותם מעוונותיהם, וכמו שכתב הזוה"ק לקמן שהעוונות פוגמים במלכות, והתשובה היא בעולם הבינה במקום גבוה מאד, ולכן בכחה ללבן את העוונות כמ"ש (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וּבְכָל שָׁעֲתָא וְשָׁעֲתָא תְּשׁוּבָה זְמִינָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא ובכל שעה ושעה התשובה מוכנה ומזומנת אצל בני האדם, וְכַד בְּנֵי נָשָׁא תָּיְיבִין מֵחוֹבַיְיהוּ וכאשר בני האדם חוזרים ושבים מעוונותיהם, הַאי תְּשׁוּבָה תָּבַת לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכִפֵּר עַל כֹּלָא זו התשובה שהיא בעולם הבינה חוזרת אל הקב"ה והיא מכפרת על הכל, וְדִינִין אִתְכַּפְיָין והדינים נכפים ונכנעים, וּמִתְבַּסְּמָן כֻּלְּהוּ ומתמתקים כל הדינים, וּבַר נָשׁ אִתְדַּכֵּי מֵחוֹבֵיהּ והאדם נטהר מעוונותיו, כי מושכים שפע ואור גדול מי"ג מדות של רחמים שמתגלים ע"י התשובה.

אֵימָתַי אִתְדַּכֵּי בַּר נָשׁ מֵחוֹבֵיהּ ושואל, מתי נטהר האדם מעוונותיו בתשובה, בְּשָׁעֲתָא דְּעָאל בְּהַאי תְּשׁוּבָה כִּדְקָא חֲזֵי בשעה שנכנס בזאת התשובה שהיא הבינה אימא עליונה כראוי, ואז היא מלבנת את כל העונות, ועתה מובן מה פי' ממעמקים, שהוא העומק הגדול של עולם התשובה, שהיא הבינה העליונה. רִבִּי יִצְחָק אָמַר מה הוא ממעמקים פי' דְּתָב קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה כאשר שב בתשובה לפני המלך העליון, וְצַלֵּי (דף ע' ע"א) צְלוֹתָא מֵעוֹמְקָא דְּלִבָּא ומתפלל התפילה מעומק הלב אז מתקבלת תפילתו ומטהרים עוונותיו, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה[ד].

רִבִּי אַבָּא אָמַר, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה, אֲתַר גָּנִיז הוּא לְעֵילָּא, וְהוּא עָמִיקָא דְּבֵירָא מקום גנוז הוא למעלה, והוא עומק הבאר שהוא היסוד דבינה, וּמֵהַאי נָפְקִין נַחֲלִין וּמַבּוּעִין לְכָל עֵיבָר וממנו מהיסוד דבינה יוצאים נחלים שהם חסדים, ונביעות שהן גבורות, לכל צד וקצה מהחג"ת נהי"ם, וְהַהוּא עָמִיקָא דְּעָמִיקְתָא, אִקְּרֵי תְּשׁוּבָה וזה העומק שבתוך העומק, כלומר יסוד דאבא שהוא חכמה, בתוך יסוד דאימא שהיא בינה, הוא הנקרא תשובה. וּמַאן דְּבָעֵי לְאָתָבָא וּלְאִתְדַכְּאָה מֵחוֹבוֹי ומי שרוצה לשוב בתשובה ולהטהר מעוונותיו, בְּהַאי עוֹמְקָא אִצְטָרִיךְ לְמִקְרֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בזה העומק צריך לקרא לקב"ה חזק חזק, שתפילתו תעלה לבינה העליונה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה.

תַּאנַא למדנו, בְּשָׁעֲתָא דְּהָוָה בַּר נָשׁ חָב קַמֵּי מָארֵיהּ בשעה שהיה האדם חוטא לפני אדונו בזמן ביהמ"ק, וְקָרִיב קָרְבָּנֵיהּ עַל מִדְבָּחָא והקריב את קרבנו על המזבח, וְכָהֲנָא מְכַפֵּר עֲלֵיהּ והכהן היה מכפר עליו ע"י התשובה והקרבן, וּבָעֵי בָּעוּתֵיהּ עֲלֵיהּ ומבקש בקשתו על האדם שהקב"ה ימחול לו עוונותיו, מִתְּעָרִין רַחֲמֵי, וְדִינִין מִתְבַּסְּמָן מתעוררים רחמים והדינים נמתקים, וּתְשׁוּבָה אָרִיק בִּרְכָאן, בְּמַבּוּעִין דְּנָגְדִין וְנָפְקִין והתשובה שהיא הבינה, מורידה ומשפיעה שפע ברכות מהנביעות שמושכים ומוציאים שפע לעולם, וּמִתְבָּרְכִין כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין כַּחֲדָא ואז מתברכים כל האורות והספירות כאחד, וּבַר נָשׁ אִתְדַּכֵּי מֵחוֹבֵיהּ והאדם נטהר מעוונותיו ע"י התשובה.

א. ומו"ר ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצוק"ל הסביר, "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו", חוזר על העיניים. "תורתך" שהיו מביטים במקומות אסורים.

ב. כתב בתפלת ר"ה "כי זוכר כל הנשכחות אתה" וכתוב שם גם "כי אין שכחה לפני כסא כבודך", ומשמע מהמלים "כי זוכר כל הנשכחות" שיש דברים שכן נשכחו מהקב"ה ח"ו, וא"כ מה פירוש מש"כ "כי אין שכחה לפני כסא כבודך", אלא נשכחות אלו הן הנשכחות של בני האדם, שמה שהם שוכחים, הקב"ה זוכר, ומה שהאדם זוכר, הקב"ה שוכח לו.

ג. מובא במדרש, שאלו לחכמה, חוטא מהו ענשו? אמרה להם, חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה, אמרה להם נפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה, אמרה יביא אשם ויתכפר לו. שאלו לקב"ה, אמר להם יעשה תשובה ויכפר לו.

יוצא איפוא, אומר רבי אברהם ממיקלייב, כי "על פי שנים עדים", על פי שתי דעותיהן של החכמה והנבואה או אפי' "שלשה עדים" גם לפי הדעה השלישית של תורה "יומת המת" אין לו לחוטא תקנה אלא עליו למות, שכן אפי' לפי התורה שכתוב כי עליו להביא קרבן, מה יעשה בזמן שאין בית המקדש קיים ואי אפשר להביא קרבן, או כאשר אין ידו משגת להביא קרבן. ברם "לא יומת ע"פ עד אחד" לפי דעתו של האחד והמיוחד הקב"ה לא יומת החוטא שכן עצה קלה יעוצה לו כי יעשה תשובה ויתכפר לו.

ד. ועל פי זה יובן מה שאנחנו אומרים בעשרת ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר, כי ממעמקים היא הבינה העליונה כמ"ש אם עונות תשמור יה ה' מי יעמד, מ"י היא הבינה, אשר לה "מי" שערים שהיא העומדת לו לאדם לכפר עוונותיו, ואח"כ מתחילים יוצר שם הוא עולם הבריאה בחי' הבינה, ולכן שם אומרים את המזמור הזה. ועוד צריך לידע מש"כ רבנו האר"י ז"ל בשעהכ"ו דרושי ר"ה שיכוין שם במזמור את בחי' העומקים כי עומק גי' רי"ו-גבורה, וע"י התשובה ממתקים הגבורה השייכת לאותו יום ויש עשרה עומקים ובכל יום מכוונים בעומק אחר.